לרפואה פנים רבות

המורה שלי - מרוה זוהר, אמרה את המשפט הזה באחד מהשיעורים כאשר עסקנו סביב יסודות הריפוי, שדה הטראומה וההחלמה. 

משהו במשפט הזה הדהד לי מאוד, ההבנה שהרפואה והריפוי מתגלים לנו בצורות שונות ומגוונות, הריפוי יכול להתגלות לי דרך המכאובים של החיים, דרך חסד של רגע מלא בנוכחות, דרך מגע תומך ועוד אינסוף צורות וכולן מקרבות אותי במסע לרפואה. 

הריפוי הוא אינסופי ומתגלה לי בצורתו הגולמית והפשוטה - דרך מפגש שלי עם עצמי בתוכי, דרך מפגש עם הגוף שלי, דרך מפגש עם החוץ. 

וכאשר אני אמיצה מספיק וצוללת פנימה בתוך מרחב בטוח, שמאפשר לי להיות סקרנית עם מלוא החמלה ולהתבונן - מה עוד מבקש שם להתגלות? איך אוכל להעמיק עוד את הרפואה הטובה שיש במפגש הזה? איך אוכל להעמיק את הריפוי שלי פנימה? מבפנים החוצה.

והרפואה היא מתגלה בקצב שלה, בתנועה המדויקת עבורי - בדיוק כמו פלסטר על פצע או טיפול שורש מעמיק.